טיפולי IVF או כפי שרובנו מכירים בשם "הפריית מבחנה" מתבצעים באופן שגרתי כבר עשרות שנים ונחשבים לטכניקת הפריון הנפוצה ביותר בעידן המודרני. עם זאת, הפריה חוץ-גופית עדיין נחשבת להישג מופלא של הרפואה המודרנית ומומחי הפוריות בפרט. אז מהי בעצם הפריית מבחנה, כיצד היא מתבצעת ובאילו מצבים היא מסייעת לקושי בכניסה להריון? ריכזנו לכם את כל המידע בכתבה הבאה.
מהי הפריה חוץ גופית?
טכניקת ההפריה החוץ גופית פותחה בבריטניה והיא מבוצעת מאז 1978 ליצירת הריון באישה שאינה מצליחה להרות באופן טבעי, ביחוד במצבים בהם אי הפריון נובע מחסימה מכנית של החצוצרות. ישראל היא המדינה החמישית בעולם בה בוצעה הפריה מלאכותית וכיום הליך זה מתבצע על בסיס יומי ומהווה כלי נפוץ לטיפול בקשיים שונים בכניסה להריון טבעי.
במקור, טיפול זה פותח ככלי לעקוף את הצורך בחצוצרות האישה, אך במשך השנים הפרית מבחנה התפתחה באופן משמעותי וכיום היא משמשת כלי לטיפול גם במקרים שבהם אי הפריון נובע מבעיות ביוץ, ספירת זרע נמוכה של בן הזוג, אנדומטריוזיס וכשכל שאר טיפולי הפוריות הקודמים לא צלחו.
בתהליך ההפריה המלאכותית מתקיים מפגש יזום (חיצוני) בין ביצית לזרעון בתנאי מעבדה כתחליף למקום המפגש הטבעי שלהם בחצוצרת האישה. הטיפול עצמו מורכב משלושה שלבים מרכזיים:
- הוצאת ביציות בשלות מגוף האישה והפרייתן במעבדה עם זרע בן הזוג
- גידול העוברים במעבדה
- החזרת העוברים לרחם תוך מתן טיפול הורמונאלי תומך
מה התנאים להפריה חוץ גופית מוצלחת?
כאמור, הפריה מלאכותית נועדה לסייע בעיקר במקרים בהם קיימות בעיות בחצוצרות האישה ולשם הצלחת הטיפול נחוצים ביציות בשלות (תקינות), זרע חי ורחם תקין המסוגל לשמור על הריון.
הפריה חוץ-גופית היא פעולה פולשנית ויקרה יחסית, ועל כן השימוש בה יעשה לרוב כאמצעי אחרון, לאחר שנוסו שיטות אחרות לטיפול באי-פוריות שהן פולשניות פחות, תלוי ברמת בעיית הפוריות של הגבר או האישה.
